פסק-דין בתיק ע"פ 1307/07

1.         המשיב הודה בבית משפט קמא והורשע על סמך הודאתו בביצוע עבירה של גניבה בידי מורשה, עבירה לפי סעיף 393(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, (להלן: "חוק העונשין").

2.         בכתב האישום, בו הודה המשיב, נטען כי במועד הרלבנטי לכתב האישום, שימש המשיב כעורך דין אשר ייצג את מלכה אליכיס (להלן: "המתלוננת") בתביעה אזרחית בגין ליקויים בניה כנגד חברת הבנייה אשטרום הנדסה ובניה בע"מ שהינה חברת בת של "אשדר" (להלן: "החברה").

            בתאריך 01/06/03, ניתן פסק דין של בית המשפט השלום בת"א יפו בתביעה הנ"ל, לפיו נפסק למתלוננת פיצוי כספי של 30,000 ש"ח.

            בתאריך 26/06/03 או בסמוך לכך, קיבל המשיב מהחברה הנ"ל שיק על סך 28,310 ש"ח למוטב בלבד, אשר הופקד לחשבון של דלל (קדוש) שרה ביום 08/08/03.

            בתאריך 13/07/03 או בסמוך לכך, קיבל המשיב מהחברה הנ"ל שיק על סך 2,718 ש"ח למוטב בלבד, אשר הופקד לחשבון של דלל (קדוש) שרה ביום 08/08/03.

            שני השיקים נפרעו והכסף הוחזר למשיב על ידי בעלה של דלל (קדוש) שרה, במזומן.

3.         בעקבות הרשעת המשיב בעובדות כתב האישום הנ"ל, וטרם גזירת דינו, נעתר בית משפט קמא לבקשת המשיב ושלח אותו לקבלת תסקיר שרות המבחן בעניינו.

4.         ביום 03/06/07, הודיע שרות המבחן לבית המשפט קמא, כי ביקש לזמן את המשיב לפגישה ופנה אליו ולבא כוחו מספר רב של פעמים, אולם המשיב לא הגיע לשרות המבחן, ובשל כך לא עלה בידי שרות המבחן להגיש תסקיר בעניינו של המשיב.

5.         ביום 28/11/07 ניתן גזר הדין בעניינו של המשיב, ובית המשפט קמא החליט להטיל על המשיב את העונשים הבאים: ביצוע עבודות של"צ בהיקף של 300 שעות, קנס בסך 40,000 ש"ח, או שנת מאסר שישא המשיב בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליו ופיצוי למתלוננת בסך של 20,000 ש"ח. כמו כן, האריך בית המשפט קמא את המאסר על תנאי של 12 חודשים, אשר הוטל על המשיב במסגרת ת.פ. 4134/01 שנדון בבית משפט השלום בחיפה, וזאת בשנתיים נוספות מיום מתן גזר הדין.

6.         טענות המערערת בתמצית :

א.         טעה בית המשפט קמא בהטילו עונש כה נוטה לקולא, וזאת בהתחשב בחומרת העבירה ובעברו הפלילי של המשיב. לפיכך, יש להתערב בגזר דינו של בית המשפט קמא, ולהטיל על המשיב עונש מאסר בפועל, להפעיל מאסר מותנה לתקופה של 12 חודשים, שירוצה במצטבר למאסר בפועל, במידה ויוטל בערעור זה, וכן להטיל מאסר מותנה.

ב.         טעה בית המשפט קמא בחייבו את המשיב לבצע שירות לתועלת הציבור, ללא קבלת תסקיר שרות המבחן, וללא שנעשו הסידורים המתאימים לכך, כדרישת סעיף 71א'(ג) לחוק העונשין.

ג.          באשר לפיצויים שיש לפסוק למתלוננת, כוונת בית המשפט קמא היתה, כי המתלוננת תקבל לידיה כפיצויים, את כל הסכום שהופקד בקופת בית המשפט קמא (38,000 ש"ח), בתוספת של 20,000 ש"ח. לכן, יש לפסוק כי סך הפיצויים למתלוננת יעמוד על סכום של 58,000 ש"ח, ולהורות, כי כל הסכומים שהופקדו בקופת בית המשפט קמא יועברו מיידית לידי המתלוננת.

7.         טענות המשיב בתמצית :

ב"כ המשיב התנגד לקבלת הערעור, וביקש להשאיר את גזר דינו של בית המשפט קמא על כנו. לטענתו, מדובר בגזר דין צודק ואנושי, אשר יש בו התחשבות במכלול הנסיבות, כולל נסיבותיו האישיות הקשות של המשיב. לשיטת ב"כ המשיב, צדק בית המשפט קמא בהחליטו שלא להפעיל את המאסר המותנה, אלא להאריכו לתקופה נוספת, מאחר והעבירות בגינן הוטל מאסר על תנאי על המשיב, בוצעו בשנים 91,94,95. עוד הדגיש ב"כ המשיב, כי מרשו הוצא לצמיתות מחברות בלשכת עורכי הדין, ואין סיכוי כי יחזור ויבצע פעם נוספת את אותה עבירה, שבה הורשע בתיק שלפנינו.

8.         דיון והכרעה :

            א.         הלכה, אשר נקבעה זה מכבר על ידי בית המשפט העליון, קובעת כי:

"...אין ערכאת הערעור מעמידה את עצמה בנעלי הערכאה הדיונית לעניין מידת העונש; והתערבותה בהקשר זה, מצומצמת לנסיבות שבהן הערכאה הדיונית נכשלה בטעות או שהעונש שנגזר על ידה חורג במידה קיצונית מן העונשים המוטלים, בדרך כלל, בנסיבות דומות". (ראו ע"פ 1242/97 גרינברג ליאור ואח' נ. מדינת ישראל).

כבר בפתח הדיון, נציין כי בנסיבות המקרה שלפנינו, סבורים אנו, כי אכן נפלה טעות בגזר דינו של בית משפט קמא, אשר מצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור, כפי שיפורט להלן.